דמיון מודרך – טכניקת הירגעות

פיתוח: עדי סימון בר ושיר דרור ממטח, ולימור סופר פטמן מנט"ל

הפעילות מיועדת לכיתות ד-ו

משך הפעילות: 45 דקות

רקע

המצב הביטחוני בארצנו חושף את כולנו, מבוגרים וילדים, למצבי לחץ וחירום מתמשכים. מחקרים מראים שלאחר חשיפה מתמשכת למצבי לחץ על רקע מתיחות ביטחונית, אחוז גבוה מהמבוגרים סובלים מסימפטומים פוסט-טראומטיים המתבטאים בהצפה בלתי נשלטת של זיכרונות מהאירוע הטראומטי, חרדות והימנעות ממצבים העשויים להזכיר את האירוע[1]. בקרב ילדים ומתבגרים הפגיעוּת לתופעות אלו גבוהה יותר, וכוללת אפשרות לפגיעה בתפקוד היומיומי והופעה של קשיי ריכוז ושל רמות חרדה גבוהות[2].

מצב זה מצריך הקניית כלים לצוותים החינוכיים במטרה לסייע לתלמידים בבניית חוסן נפשי בשעת שיגרה ולאחר אירועים קשים. במהלך תקופות שגרה ניתן ורצוי לחזק את יכולות ההתמודדות של התלמידים כדי לשפר את החוסן הנפשי שלהם בהתמודדות עתידית בשעת חירום. חוסן גבוה יכול לסייע במניעת התפתחותם של תסמינים פוסט-טראומטיים.לאחר מצבי משבר, ולאחר מצבי מתח מתמשכים, מומלץ לעשות שימוש בדמיון מודרך כדי להרגיע את המתח הגופני הנלווה למצבים אלה.

שימוש בדמיון מודרך כמתודה

דמיון מודרך זוהי טכניקה של הדמיה מחשבתית לצורך שיפור במצב הפיזי והרגשי (אפשטיין, 2000[3]).

טכניקה זו מאפשרת לילדים להתחבר לעולם הפנימי שלהם באמצעות הדמיון, לייצר מחשבות מרגיעות, ובכך ליצור רגיעה גופנית ולשחרר רגשות שליליים. יכולת החיבור של הילדים אל עולם הדמיון היא טבעית ופשוטה, והיכולת של שפת הדמיון ליצור שינוי חווייתי היא עוצמתית.

שימוש בדמיון מודרך הוא כלי מהיר ומיידי להרגעה במצבי משבר, ובאותה המידה ניתן ורצוי להתאמן עליו במצב רגיעה כדי להיות מתורגלים בשימוש בו לכשיופיע המשבר הבא.

הנחיות לפעילות

לפני תחילת הפעילות מומלץ לעמעם אורות, ולהנחות את המשתתפים לשמור על שקט במהלך הפעילות. אם מתאפשר, מומלץ לקיים את הפעילות באולם קטן עם מזרנים. במידה והפעילות בכיתה, ניתן לבקש מהתלמידים להרכין את ראשם על השולחן ו/או לעצום את עיניהם.

הסבירו לתלמידים כי היום נתרגל טכניקה שנקראת דמיון מודרך. זוהי טכניקה שיכולה לעזור להם להירגע בכל פעם שיהיו במצב מלחיץ שבו הם מרגישים את הלחץ בגוף: נשימה מהירה, מחשבות שליליות מטרידות, קושי לישון ועוד.

אם המצב הביטחוני של תלמידיכם מוגדר כעת כמצב חירום (או שחוו משבר משמעותי אחר כמו אובדן של קרוב, חשיפה למראות קשים וכדומה), בקשו מהם לדרג את תחושותיהם בסקלה של 10-1,כאשר 1 משמעו לא לחוצים בכלל, ו-10 משמעו לחוצים מאוד. הזמינו אותם לכתוב לעצמם את מידת הלחץ שלהם על פתק ולשמור אותו בידיהם. הסבירו שהפתק הוא בשבילם והם לא נדרשים לחשוף אותו בפני שאר התלמידים.

אם המצב הביטחוני של תלמידיכם כעת הוא מצב של שגרה, בקשו מהם לחשוב על תחום בחייהם שכרגע הם מרגישים לגביו לחוצים, להקדיש לו שתי דקות מחשבה, ואז לדרג עד כמה הם לחוצים מ-1 (לא לחוצים בכלל) עד 10 (הכי לחוצים), ולכתוב לעצמם את המספר על פתק. הסבירו שהפתק הוא בשבילם והם לא נדרשים לחשוף אותו בפני שאר התלמידים.

הסבירו לתלמידים כי כעת יוצג בפניהם סרטון של דמיון מודרך והמליצו בפניהם לעצום עיניים ולהקשיב להנחיות. מי שמתקשה בכך יכול להישאר עם עיניים פקוחות ולצפות במסך – תמונת הרקע לא משתנה. בכל מקרה כולם מתבקשים לשמור על שקט מוחלט עד לסיום ההקרנה. הזמינו את התלמידים לשבת בנינוחות והקרינו את הקטע הבא:

כעת, בסיום הפעילות, בקשו מהתלמידים לכתוב לעצמם על פתק מה מידת המתח שלהם מ-1 (לא לחוצים בכלל) עד 10 (הכי לחוצים).

שאלו את התלמידים:

• אצל מי מכם המספר ירד מהפעם הראשונה שכתבתם אותו (לפני הדמיון המודרך) לפעם השנייה?

שאלו כמה מהתלמידים שהעידו כי רמת המתח שלהם ירדה בעקבות הדמיון המודרך:

• מה לדעתכם סייע לכם בדמיון המודרך?
• האם יש מישהו שכבר התנסה בטכניקה של דמיון מודרך?
• אם כן, האם התרגול עכשיו היה לו קל יותר מבעבר? (למורה: תרגול חוזר של המתודה עוזר למתרגל להשתמש בה טוב יותר, כך שכל המרבה הרי זה משובח)
• האם מישהו רוצה לשתף מהחוויה שעבר במהלך ההאזנה לדמיון המודרך? (למורה: ניתן ורצוי לכתוב על הלוח מילים חיוביות הנקשרות למה שהילדים אומרים: "זה עזר לי", "פגשתי דמות X שדמיינתי אותה בצורה מסוימת וזה הרגיע אותי", "הצלחתי להתחבר" וכדומה)

טיפ למורה: אם תלמידים מסוימים מדווחים שאצלם לא חל כל שיפור ברמת המתח, או לחילופין המתח אפילו גבר- כדאי לשאול אותם האם הצליחו להישאר מרוכזים בהנחיות או שהמחשבות ברחו לכיוונים אחרים, ואם כן לאן. במצבים שבהם מחשבות שליליות מעסיקות את המתרגל, השפעת התרגול עשויה להיות פחותה.

לסיכום

שאלו את התלמידים:

• מה לקחתם מהפעילות היום?
• מה אהבתם?
• האם גיליתם משהו חדש בפעילות היום? אם כן, מהו?

הדגישו בפני התלמידים כי תרגול הטכניקה מומלץ בכל עת, גם כשלא לחוצים, וניתן לראות כיצד בכל פעם אנו נכנסים ביתר קלות ובמהירות לרגיעה.

 

[1]Gelkopf, M. (2012). The Silence After the War: Post-trauma after “Operation Cast Lead” .Presented at Trauma Through the Life Cycle from a Strengths-Based Perspective conference, Hebrew University of Jerusalem.

[2]רות פת הורנצ'יק ואסנת דופלט, פרק 2 בתוך – בריאות הנפש בצל הטרור: הניסיון הישראלי, בעריכת: אליזומר ואבי בלייך, 2005, הוצאתרמות, אוניברסיטתתלאביב.

[3]אפשטיין, ג. (2000).דמיון מודרך. תל אביב: אופוס.