נעמה ארליך- רכזת מקום בטוח
בשנה האחרונה שעות המסך שלנו עלו והצטברו. השיעורים, ישיבות הצוות, ימי ההורים והפעילויות החברתיות מועברים כולם באמצעות הזום. שעות העבודה הלכו והתפרסו לאורך היום ובאופן כללי נדמה שכולנו יותר עייפים או מתעייפים בקלות. יש לכך סיבות רבות ואחת מהן היא תופעה שנקראת "תשישות הזום". תשישות הזום היא העייפות שמצטברת לאחר שעות מסך ארוכות והשתתפות בשיחות זום מרובות משתתפים. מחקרים שונים, וביניהם המחקר של פורפ' ג'רמי ביילינסון מאוניברסיטת סטנפורד, מצאו גורמים שונים ל"תשישות הזום". תשישות שמשפיעה עלינו כאנשי חינוך, על התלמידים שמשתתפים בשיעורים ובכלל.
- הגורם הראשון לתשישות הזום הוא מידת האינטנסיביות של יצירת קשר עין משמעותי- במהלך שיחה פרונטלית המבט של המשתתפים נע בחדר וממוקד, לרוב, בכיוון של האדם הדובר. בשיחות זום, מכיוון שכולם מתבוננים במסך ובדובר שבו, נוצרת תחושה שכולם מתבוננים גם בכל המאזינים. כך שאדם שרק מאזין לשיחה, למשל תלמיד מסוים או אפילו \אנחנו במהלך ישיבות, חווים חוויה שבה כולם בוהים בנו. בנוסף, הקירבה למסך והמיקוד בפנים מעוררת תחושה שבה האנשים מתבוננים בנו במרחק קרוב מדי ולעיתים אף חודרני יחסית. שתי החוויות הללו עלולות לעורר תחושה של לחץ ועוררות. פתרון אפשרי לכך הוא הקטנת גודל המסך והקטנת הפרופורציות של הדמויות שמתבוננות בנו.
- גורם נוסף שמוביל לתשישות הזום הוא הצפייה בעצמנו במהלך שיחת וידיאו – אנחנו לא רגילים לראות את דמותנו במשך זמן ממושך והצפייה הזו עלולה לעלות את המודעות שלנו לאופן שבו אנו נראים לאורך היום ובכלל. המודעות הזו מקשה עלינו אך מקשה באופן משמעותי יותר על בני נוער שבלאוו הכי מודעים מאד לעצמם ולאופן שבו הם נראים. מעבר לכך, מחקרים מצאו שכשאנו צופים בעצמנו, אנחנו הופכים להיות אפילו יותר ביקורתיים כלפינו וכלפי הנראות שלנו. כך שהצפייה הממושכת בדמות שלנו מעלה את רמת הלחץ הכללית ואת רמת העייפות. אז מה אפשר לעשות? פרופ' ביילינסון ממליץ להוריד את האפשרות שלנו לצפות בעצמנו במהלך השיחה. איך? בזום יש אפשרות ללחוץ על hide self view- כך שלא נהיה חייבים לצפות בעצמנו לאורך היום. זה גם יכול להיות פתרון טוב לתלמידים שמשתפים בלחץ שמתעורר בהם כשהם נדרשים להתבונן בדמותם על גבי המסך.
- הגורם השלישי שמוביל ל"תשישות הזום" הוא ההפחתה של התנועה שלנו במרחב. שיחות זום, בניגוד לפגישות פנים מול פנים ואפילו שיחות טלפון, מגבילות מאד את האפשרות שלנו לנוע ולהסתובב. הסיבה לכך היא שבשיחות הוידיאו יש לנו שדה צילום קבוע שאנו חייבים להישאר בו. הגבלת התנועה מעלה את רמת העייפות שלנו לאורך זמן. בנוסף, תנועה במרחב, לפי פרופ' ביילינסון, משפרת את הביצועים הקוגניטיביים שלנו. כך שחלק מהתלמידים מרגישים גם ירידה בתפקוד שלהם ביחס ללימודים בכיתה. פתרון אפשרי הוא להרחיק את המצלמה מאיתנו (לחבר מצלמה ניידת או מקלדת) שתאפשר לנו מרחב תנועה יותר גדול. אפשרות נוספת היא הקפדה על תנועה בתחילת שיעורים או בין מפגשים.
- הגורם הרביעי והאחרון שמוביל לתשישות הזום הוא שהעומס הקוגניטיבי הופך גבוה יותר. שיחות פרונטליות יותר טבעיות לנו ואנו רגילים לפרש במהלכן רמזים לא וורבלים. בשיחות וידיאו, לעומת זאת, אנו זקוקים ליותר מאמץ כדי לפרש את הסיטואציה ואת כוונת הדובר. למשל, כדי שהאחר יראה שאנחנו מסכימים איתו, אנחנו צריכים לעשות תנועות חדות ומשמעותיות יותר. לחלופין, אנו צריכים להיות בהאזנה משמעותית יותר כדי להבין מתי אנחנו יכולים להצטרף לשיח או לענות לשאלה שנשאלה. פרופ' ביילינסון מציע לכבות מדי פעם את המצלמות בכדי לאפשר לנו לקחת הפסקה מצורך בפירוש ובקיום מחוות וג'סטות. אפשרות אחרת, שמתאימה יותר לעולם החינוך, היא להקפיד על הפסקה בין שיעורים שתאפשר לנו ולתלמידים להתאוורר קצת.
Bailenson, J. N. (2021). Nonverbal Overload: A Theoretical Argument for the Causes of Zoom Fatigue. Technology, Mind, and Behavior, 2(1).